במסגרת הדירוג הדו-שנתי של ביזנסוויק שפורסם בשבוע שעבר, פורסמו גם נתונים על שיטות הלימוד בתוכניות ה-MBA המובילות. לכל מי שיש לו העדפה חזקה לגבי שיטת הלימוד, מומלץ לקרוא את התשובות שסיפקו בתי הספר לבקשת ביזנסוויק להעריך את האחוז שתופסת כל שיטת הלימוד בתוכנית ה-MBA שלהם, כפי שפורסם בכתבה באתר Poets & Quants.
התוצאות מספקות נקודת מבט מעניינת על תרבות הלימוד בתוכניות המובילות, ומאפשרות למקם אותן על הסקאלה שבין לימוד בצורה של case study המערבת את כל הסטודנטים בדיון סוער, לבין לימוד בשיטה הישנה של הרצאות פרונטליות. התוצאות מראות כי ברוב התוכניות מתנהלים בערך שליש מהלימודים בשיטת הקייס, אך עדיין נשמרת הדומיננטיות של שיטת ההרצאות הפרונטליות. במקביל נרשמת בשנים האחרונות עליה בשימוש בפרויקטים קבוצתיים ולמידה דרך התנסות, כאשר חלק מהתוכניות מדווחות כי 25% מהלימוד מתבצע בשיטות אלו.

כצפוי, תוכנית ה-MBA בהרוורד מובילה בשימוש ב- case study, כאשר ע”פ ההערכה 80% מהלימודים בתוכנית בת השנתיים מתבצעים בשיטה הזו, וזאת למרות השינויים האחרונים בתוכנית הלימודים בהרוורד שהפחיתו מעט בשימוש בשיטת הקייס ושמו יותר דגש על פרויקטים קבוצתיים (10%) ולמידה התנסותית (5%). תוכניות אחרות שמובילות בשימוש בשיטת הקייס הן Ivey ו- Darden, שדיווחו על שיעור של כ-75% מתוכנית הלימודים בשיטת הקייס. תוכנית ה-MBA של IESE משתמשת בשיטת הקייס בשיעור של 70%, בעוד Berkeley ו- UNC דיווחו על שיעור של 50% שימוש בשיטת הקייס.
לעומת הרוורד שמוביל בלימוד בשיטת הקייס, ביה”ס המוביל בלימוד בשיטת ההרצאות הוא Tepper, בו 50% מהלימודים בתוכנית ה-MBA מתנהלים בהרצאות ורק 20% בשיטת הקייס. ב- USC שיעור ההרצאות הוא 48% בעוד באוקספורד ו- UCLA עומד חלק ההרצאות בתוכנית הלימודים על 40%. תוכניות אלו מתאימות לסטודנטים שמעדיפים להקשיב למרצה ולא להשתתף באופן פעיל בדיון.

כיצד מתחלקים הלימודים בתוכניות אחרות בין שיטת הקייס, הרצאות פרונטליות, פרויקטים קבוצתיים ולמידה התנסותית?
בסטנפורד החלוקה היא 40%, 20%, 0% ו-15% בהתאמה.
בוורטון החלוקה היא 40%, 20%, 25% ו-0%.
בקולומביה החלוקה היא 40%, 38%, 15% ו-0%.
בטאק החלוקה היא 45%, 23%, 20% ו-0%.
בקלוג החלוקה היא 30%, 30% 25% ו-0%.
ב-MIT החלוקה היא 33%, 25%, 0% ו-20%.

הכניסו אותי לעניינים (פונה בעוד יותר משנה)

הכניסו אותי לעניינים (פונה בעוד פחות משנה)