כתבה באתר Poets & Quants בודקת עד כמה קשה למועמדים בשנות ה-30 לחייהם להתקבל לתוכנית MBA מובילה, למרות הנטייה של תוכניות אלו להעדיף מועמדים צעירים יותר בשנות ה-20 שלהם.
סריקה של פרופילי הסטודנטים בתוכניות full time MBA המובילות בעולם מלמדת כי בהרוורד ממוצע הגיל של הסטודנטים הוא 27, בעוד בשיקגו, MIT, קלוג, קולומביה, טאק, ברקלי, מישיגן וטקסס ממוצע הגיל עומד על 28. וורטון ו-NYU לא מפרסמות את הנתון הזה, אולם ניתן ללמוד משהו מממוצע שנות הנסיון התעסוקתי לפני התואר, שעומד על 4.6 שנים בקרב הסטודנטים ב-NYU ועל 5.5 שנים בוורטון.
באירופה המצב קצת שונה, עם ממוצע גיל של 28.6 ב-LBS, וכ-6 שנות נסיון תעסוקתי בממוצע באינסאד. IMD ו- HEC Paris הן התוכניות היחידות בטופ-20 עם ממוצע גיל של 30 או יותר.
כמובן שהממוצעים הללו לא מעידים על כך שאין סטודנטים מבוגרים יותר – טווח הגילאים של הסטודנטים ב-MIT ובטאק כולל סטודנטים בני 37, וב-UCLA ואוקספורד ישנם סטודנטים בשנות ה-40 לחייהם, אך אין ספק שהרוב הגדול של הסטודנטים הם צעירים באמצע-סוף שנות ה-20 לחייהם. לדוגמא, 80% מהסטודנטים בתוכנית ה-MBA של קולומביה נמצאים בטווח הגילאים 25-30.
אז מדוע ישנם כל כך מעט סטודנטים בני 30 פלוס בתוכניות המובילות? אחת הסיבות היא שפשוט יש פחות מועמדים כאלה, מאחר ומדובר באנשים שבדרך כלל הגיעו לשלב כזה בקריירה (מבחינת משרה בכירה ושכר) שהם לא צריכים MBA או שלא כדאי להם להפסיד שנתיים של עבודה. אנשים מבוגרים יותר הם גם בעלי משפחות, מה שמקשה על לימודים בתוכנית full time. לכן מועמדים מבוגרים יותר בוחרים בדרך כלל בתוכניות EMBA או part time. כמעט כל התוכניות המובילות, פרט להרוורד, סטנפורד וטאק, מציעות תוכניות EMBA ואף מפנות אליהן חלק מהמועמדים המבוגרים שהגישו אפליקיישן לתוכניות ה-full time.
איך זה נראה מהצד של ועדת הקבלה? ובכן, מועמדים מבוגרים עם רקע מרשים תמיד יילקחו בחשבון, אולם באופן כללי המועמדים הכי טובים בדרך כלל פונים בשלב מוקדם בקריירה, והתוכניות המובילות מעדיפות מועמדים צעירים שעדיין ניתן לעצב אותם ולהשפיע על הקריירה שלהם, ולעיתים מעדיפות להימנע ממועמדים מבוגרים שרק רוצים להעשיר את קורות החיים שלהם כדי להתקדם בקריירה הקיימת. מועמדים מבוגרים יחסית שבכל זאת מצליחים להתקבל לתוכניות המובילות הם בדרך כלל כאלה שיש להם סיבה מצויינת מדוע הם צריכים MBA, מטרות קריירה ריאליות, ציונים טובים ונסיון תעסוקתי איכותי.
מועמדים מבוגרים יחסית עלולים להתקשות להשתלב חברתית בכיתה של צעירים, ומגלים פחות מוטיבציה לעבודת צוות. שיקול נוסף הוא העובדה כי החברות שמגייסות מתוכניות ה-MBA המובילות מעדיפות גם הן מועמדים צעירים יחסית, מאחר ורוב התפקידים דורשים שעות ארוכות ולעיתים גם נסיעות, מה שפחות מתאים למועמדים מבוגרים יותר, בעיקר אלה עם משפחות. שיקול לא פחות חשוב שוועדות הקבלה אולי לא יודו בו הוא ההשפעה על דירוגי התוכניות, שמתבססות בין השאר על הגידול בשכר של המועמדים אחרי התואר – הגידול בשכר של מועמדים צעירים יותר בעקבות התואר יהיה משמעותי יותר מאשר אצל מועמדים מבוגרים.
אז מה בכל זאת יכולים מועמדים מבוגרים לעשות כדי להגדיל את סיכויי הקבלה שלהם? קודם כל לנסות להצדיק מדוע הם פונים עכשיו. הסבר טוב שנובע מנסיבות החיים (לימודים, שירות צבאי…) והשתלשלות הקריירה של המועמד יכול בהחלט להציב אותו בעמדה טובה להתקבל. בנוסף, מועמדים מבוגרים חייבים להיות ריאליים ביחס למטרות הקריירה שלהם לאחר התואר ולנסח מטרות שמתאימות לגילם ולמסלול הקריירה שלהם עד כה, כדי לשכנע את ועדת הקבלה שהם לא יתקשו במציאת עבודה לאחר התואר. תכונה נוספת שמועמדים מבוגרים חייבים להראות היא התאמה לקהילת הסטודנטים בתוכנית ונכונות להשתלב חברתית, דבר שניתן להראות ע"י מעורבות קהילתית/חברתית.
