מחקר חדש של וורטון מגלה כי מועמדי MBA לא מתחרים רק מול אלפי המועמדים שהגישו לאותה תוכנית באותו סיבוב, אלא בעיקר מול המועמדים שהתראיינו באותו היום. מראיינים נוטים להעריך את המועמדים שראיינו בהשוואה למועמדים שראיינו באותו היום, ולא בהכרח בהשוואה לכל המועמדים שראיינו על פני כמה ימים. המשמעות היא שלמועמדים שמתראיינים לקראת סוף יום הראיונות יש סיכוי נמוך יותר להתקבל לתוכנית!
זה נכון במיוחד עבור מועמד חזק שמתראיין לאחר כמה מועמדים חזקים. המראיין לרוב יימנע מלהעניק כמה ציונים טובים ברצף, ולכן לאחר כמה מועמדים טובים הוא נוטה להעריך את המועמד הבא בפחות טוב. כמובן שמועמד חזק אחרי רצף של מועמדים חלשים יזכה דווקא ליתרון. בנוסף, אם המראיין יודע שבאופן כללי הוא אמור להמליץ על כ-50% מהמועמדים שהוא מראיין, הוא נוטה ליישם את זה על כל קבוצת מראיינים ביום נתון ולא על כלל המרואיינים שלו על פני כמה ימים, ואם הוא הגיע ל"מכסה" של 50% לפני סוף יום הראיונות הוא נוטה לדחות את המועמדים הנותרים. המחקר בדק את ההשפעות הפסיכולוגיות שגורמות להטיה בשיקול הדעת של המראיינים, וטען כי אנשים מצפים שבמדגם מקרי של אנשים התוצאות יהיו רנדומליות ולא אמור להופיע רצף, לכן רצף של מועמדים חזקים אינו סביר בעיניהם והאחרון שבהם יסבול מהנטיה שלהם לשבור את הרצף.
כמובן שלמרואיינים המידע הזה לא עוזר מאחר ואין ביכולתם לקבוע מתי יתקיים הראיון שלהם ומיהם המרואיניים האחרים באותו היום. מצד שני, עורכי המחקר מציעים למראיינים להכניס את ההערכות שלהם על המרואיינים למערכת שתאפשר להם לראות את כלל המרואיינים ולהשוות בין כולם, ולא רק בין מרואיינים באותו היום כדי להימנע מהשפעת הרצף.
ההטיה הפסיכולוגית שהתגלתה במחקר יכולה גם להסביר תוצאות משונות של מועמדים, שהתקבלו לתוכניות סלקטיביות יותר אך נדחו מתוכניות פחות סלקטיביות.
הכניסו אותי לעניינים (פונה בעוד יותר משנה)
