מאמר שהתפרסם ב- Wall Street Journal מדווח כי כמה מתוכניות ה-MBA המובילות מצמצמות את תפקידם של הבוגרים בתהליך ראיונות הקבלה, ומעדיפות לקיים את הראיונות במפגש ישיר של המועמדים עם חברי ועדת הקבלה או דרך שיחת וידאו בסקייפ, וזאת כדי להבטיח אחידות בתהליך הראיונות ולוודא כי הם מתקיימים באנגלית.
במשך שנים הסתמכו בתי הספר על רשתות הבוגרים הנרחבות שלהם ברחבי העולם כדי לקיים ראיונות קבלה למועמדים, אולם כעת הם מהדקים את הפיקוח למרות העלויות הגבוהות יותר הכרוכות בכך שהראיונות יתבצעו ע"י מספר מצומצם יותר של מראיינים שיצטרכו לטוס לערים שונות בעולם.
בית הספר הבולט במגמה הזו הוא וורטון, עם רשת של יותר מ-88,000 בוגרים בכל העולם, שהפסיק להסתמך על בוגריו לצורך קיום ראיונות ובמקום זה שולח 6 נציגי ועדת הקבלה ל-12 ערים מרכזיות ברחבי העולם כדי לראיין מועמדים שלא יכולים להגיע לראיון בקמפוס. הראיונות בקמפוס של וורטון מתבצעים ע"י 45 סטודנטים בשנה ב' שעברו הכשרה לכך. ריכוז הראיונות בידי קבוצה קטנה יותר של מראיינים מאפשרת עקביות ואחידות בתהליך הראיון בוורטון, שמקיים בכל שנה 3500 ראיונות ומקבל 1000 מועמדים מתוכם.
בוורטון אומרים שהמגמה הזו לא מעידה על חוסר אמון בבוגרים, אבל מביעים חשש שכאשר אחד הבוגרים מראיין מועמד מאותה מדינה הראיון מתבצע בשפה המקומית ולא באנגלית. בנוסף, המעבר לראיון "התנהגותי" מחייב אחידות רבה יותר.
חשש נוסף הוא שחלק מהמועמדים שוכרים מתחזים שיתראיינו במקומם, במיוחד בראיונות טלפוניים. את התשובה לכך מצאו ב-UCLA, שם החלו לראיין מועמדים מחו"ל דרך שיחת וידאו בסקייפ כדי שיוכלו לראות את המרואיין ולוודא כי הוא שולט באנגלית. למרות זאת ביה"ס לא יפסיק לחלוטין להסתמך על בוגרים בקיום ראיונות ברחבי העולם.
חשוב לציין כי המגמה הזו לא כוללת את כל בתי הספר. סטנפורד, לדוגמא, ממשיכים להסתמך בעיקר על הבוגרים שמקיימים כ-90% מראיונות הקבלה, ומחשיבים מאוד את יכולתם של הבוגרים להעריך את ההקשר התרבותי של מועמד מאותה המדינה.
הכניסו אותי לעניינים (פונה בעוד יותר משנה)
