שלוש אוניברסיטאות בישראל השיגו הישגים מרשימים בדירוג שנגחאי היוקרתי, הנחשב למדד מרכזי להערכת מצוינות אקדמית ומחקרית בעולם. האוניברסיטה העברית בירושלים, הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, ומכון ויצמן למדע התברגו כולן בין מאה האוניברסיטאות הטובות בעולם, ומיקמו את ישראל בשורה אחת עם ענקי אקדמיה עולמיים. עם זאת, למרות ההישגים הללו, אף אחד מהמוסדות הללו לא מופיע בדירוגים המובילים של תכניות MBA בעולם, כגון אלו המתפרסמים על ידי Financial Times (FT) או U.S. News & World Report, דבר המדגיש ניגוד מעניין במעמדם האקדמי הגלובלי.
ההצלחה בדירוג שנגחאי של מוסדות ישראליים
דירוג שנגחאי, הידוע גם כמדד האקדמי של האוניברסיטאות בעולם (ARWU), מעריך מוסדות בעיקר על פי תפוקתם המחקרית, כולל מספר זוכי פרס נובל מקרב בוגריהם והסגל שלהם, פרסום מאמרים בכתבי עת מדעיים מובילים כמו Nature ו-Science, ותדירות ציטוטי המחקרים שלהם. השנה, מכון ויצמן דורג במקום ה-69, האוניברסיטה העברית עלתה למקום ה-81, והטכניון דורג במקום ה-85, מה שמשקף השקעה מתמשכת במצוינות מחקרית והתמקדות בהגברת היוקרה האקדמית הבינלאומית.
אחד הגורמים המרכזיים להצלחת האוניברסיטאות הישראליות בדירוג שנגחאי הוא ההתמקדות שלהן במחקר מדעי. מכון ויצמן, למשל, ידוע בפריצות הדרך שלו במדעי הטבע, בעוד שהטכניון מצטיין בהנדסה ובטכנולוגיה – תחומים המודגשים מאוד במתודולוגיית הדירוג של שנגחאי. העלייה של האוניברסיטה העברית נובעת מהפרסום הרב שלה במדעי החברה ומהתפוקה המחקרית המשמעותית שלה.
ההיעדרות מדירוגי תכניות ה-MBA הגלובליים
בניגוד ליוקרה המחקרית שלהן, אוניברסיטאות ישראליות אינן מופיעות באף אחד מדירוגי תכניות ה-MBA המובילים בעולם, כגון אלו של Economist, Bloomberg, QS, FT ו-U.S. News. דירוגים אלה מתמקדים במדדים שונים, כגון יכולת התעסוקה של הבוגרים, המשכורות של הבוגרים, המגוון הבינלאומי של הסגל והסטודנטים, וההשפעה הכוללת של המוסד על עולם העסקים. בתי ספר כמו הרווארד (Harvard Business School), סטנפורד (Stanford Graduate School of Business) ו-INSEAD מובילים בדירוגים אלו, בעיקר בשל הרשתות הגלובליות הנרחבות שלהם, קשרים חזקים עם התעשייה והיסטוריה ארוכה של בוגרים שנהיו מנהיגים עסקיים משפיעים.
ישנן מספר סיבות מדוע האוניברסיטאות הישראליות אינן מצטיינות בדירוגי MBA. ראשית, תכניות MBA מוערכות לעיתים קרובות לפי ההשפעה הגלובלית שלהן וההצלחה הפיננסית של הבוגרים. בעוד שמוסדות ישראליים מייצרים בוגרים מיומנים מאוד, רבים מהם ממשיכים בקריירות מחקריות או נשארים באקוסיסטם העסקי הקטן יחסית של ישראל, שאינו משתווה לרמות השכר ולהשפעה הגלובלית של בוגרי MBA מבתי ספר מובילים בארה"ב או באירופה.
שנית, מחסום השפה יכול להיות גורם משפיע. רוב תכניות ה-MBA בישראל נלמדות בעברית, מה שעשוי להרתיע סטודנטים וסגל בינלאומיים, קריטריון מרכזי ברבים מדירוגי ה-MBA הגלובליים. תכניות עם נוכחות בינלאומית משמעותית נוטות להשיג דירוג גבוה יותר, כמו שניתן לראות בבתי ספר מובילים כמו INSEAD, המפעיל קמפוסים במספר יבשות.
לבסוף, תקציבי בתי הספר למנהל עסקים בישראל עשוי להגביל את יכולתם להשקיע במתקנים, סגל ופעילות גלובלית כפי שעושים בתי ספר כמו וורטון (The Wharton School of the University of Pennsylvania) או בית הספר למנהל עסקים של לונדון (The London Business School). גורמים אלה יחדיו תורמים להיעדרות המוסדות הישראליים בצמרת דירוגי ה-MBA הגלובליים, למרות יוקרתם המחקרית המרשימה.
הפער במיקוד
הפער הזה מדגיש נקודה רחבה יותר לגבי ההתמחות והמיקוד של המוסדות הללו. בעוד שהאוניברסיטה העברית, הטכניון ומכון ויצמן מתמקדים במצוינות מחקרית ובתפוקה אקדמית – תחומים בעלי משקל רב בדירוג שנגחאי – ייתכן שבתי הספר לעסקים שלהם אינם נהנים מהנראות הגלובלית והקשרים עם התעשייה שקריטיים לדירוגי ה-MBA הגבוהים.
לסיכום, בעוד שהאוניברסיטאות הישראליות ממשיכות להשיג הצלחה מרשימה בדירוג שנגחאי, היעדרותן מדירוגי ה-MBA המובילים מדגישה פער ברור בתחומי המיקוד שלהן. פער זה מצביע על כך שבעוד שמוסדות ישראליים מצטיינים במחקר ובתפוקה אקדמית, יש מקום לצמיחה בהרחבת נוכחותם בתחום החינוך העסקי הגלובלי, אם יבחרו להתחרות עם תכניות ה-MBA המובילות בעולם.
